ממלחמות מתמשכות
לעיצוב מציאות של ביטחון עמוק

המסמך מגדיר שינוי מדיניות בסוגיה הפלסטינית כתנאי מרכזי להצלחת המאמצים בתחומים האחרים.

• קידום יישום התוכנית הקיימת, כולל צעדים הדרגתיים לעבר פתרון שתי המדינות.
• בניית חלופה שלטונית לחמאס בעזה, באמצעות ממשל טכנוקרטי, כוחות מייצבים ומנגנון אימות ובקרה בינלאומי.
• קידום פירוק חמאס מנשקו ושלטונו, במקביל לתהליך שיקום ובנייה מחדש של הרצועה בהתאם לדרישות הביטחון.
• קידום בחירות פלסטיניות ומתן אפשרות למשקיפים בינלאומיים, תוך הבטחת סדר וביטחון.
• קידום תשתיות מים, אנרגיה סולארית וחשמל, וכן רשות פסולת משותפת ישראלית־פלסטינית.
• מניעת קריסה פיננסית של הרשות, לצד רפורמות מבניות, שקיפות ופיקוח על השימוש בכספים.

המלצות לחיזוק שיתוף הפעולה עם מדינות האזור, שהפך לפי המסמך למרכיב מרכזי בביטחון הלאומי.

• חיזוק בריתות השלום עם מצרים וירדן ומיסוד דיאלוגים אסטרטגיים קבועים.
• רתימת שותפים אזוריים ובינלאומיים לייצוב ולשיקום בעזה.
• חיזוק שיתופי פעולה בתחומי אקלים, חשמל ואנרגיה מתחדשת עם מדינות האזור.
• קידום חיבוריות אזורית ושילוב ישראל בפרויקטים כגון IMEC ובמסגרות אנרגיה אזוריות.
• בחינת מנגנוני דיאלוג עם מדינות נוספות, כולל תיאום עם ארה״ב בסוגיות ביטחוניות.

• המשך דיאלוג מקצועי בין הממשלים על עתיד הסיוע הביטחוני לישראל.
• מפגשי עבודה עם חברי קונגרס, מעצבי מדיניות ומובילי דעת קהל מכלל החברה האמריקאית.
• שיקום הקשר עם הקהילה היהודית בארה״ב באמצעות דיאלוג עם הנהגות מכל הזרמים.
• כינון דיאלוג בין ממשלת ישראל לנציגי הקהילות היהודיות בתפוצות סביב סוגיות שבמחלוקת.

• חידוש ערוץ העבודה מול מוסדות האיחוד האירופי וקידום תיאום אופרטיבי.
• גיבוש תוכנית פעולה לשדרוג ארוך טווח של היחסים עם אירופה, כולל יעדים ומדדי הצלחה שנתיים.
• חיזוק הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים עם מדינות מפתח באירופה.
• שיתוף אירופה במאמצי ייצוב ושיקום בזירה הפלסטינית, הסורית והלבנונית וביוזמות חיבוריות אזוריות.
• ערוצי עבודה קבועים למאבק באנטישמיות ולהבחנה בין ביקורת על מדיניות לבין שלילת זכות קיומה של ישראל.
• שינוי כיוון ביחס לאוקראינה, כולל תמיכה בריבונותה, שיתוף פעולה מקצועי ותיאום עם משטרי הסנקציות.

המסמך מדגיש את הצורך במערך חוץ מתפקד וחזק שיאפשר לממשלה ליישם מדיניות ולא רק להגיב להתפתחויות.

• שילוב הממד המדיני בתהליכי קבלת החלטות ובתכנון אסטרטגי.
• חיזוק יכולת התיאום בין משרדי הממשלה, המערכת המדינית והנציגויות בחו״ל.
• יצירת מדיניות פרואקטיבית שממקמת את ישראל בתוך תהליכים אזוריים ובינלאומיים.